אליאל ברוכים

0

אליאל ברוכים

0

תחומים

  • הגהה
  • כתיבת צללים
  • סיפורי חיים
  • סיפורים קצרים
  • עריכה ספרותית
  • עריכת תרגום
  • פרוזה

קצת עלי

יש לי קטע עם קריאה. אני חייבת לקרוא. תמיד ובכל מקום. מה שיש. ספר? כן. עיתון? כן. בטאון עובדי המוסכים ביקנעם משנת 1945? מודעה בכתב יד שתלויה על עץ ברחוב? מדבקה על שק האוכל של החתולים? כן, כן, וכן. אם זה כתוב, אני אקרא את זה.
כשהייתי ילדה רשמו אותי לספריה העירונית. מיכאל הספרן ואני היינו ביחסים מצוינים והוא תמיד הרשה לי לקחת כמה ספרים ולא רק אחד. יום אחד, בכיתה גימל בערך, נמאס לי להיות ילדה טובה ומחונכת שמדברת עברית יפה. אז כשמיכאל שאל אותי כמה ספרים אני רוצה, פרצה ממני אש המרד, ואמרתי בגאווה ובקול רם: "שלוש".
אחרי שהפאראמדיקים הלכו והוא התאושש קצת, ניגשתי אליו בראש מורכן ואמרתי בשקט: "שלושה".
כשגדלתי קצת, התחלתי לעבוד בדבר הכי הגיוני וצפוי למישהי כמוני: מתכנתת מחשבים. ספוילר: זה לא החזיק מעמד הרבה זמן.
אז מצאתי לי עבודה כמגיהה בעיתון. ידעתי שלהוסיף פסיקים או להוריד יו"דים מיותרים זו לא פסגת השאיפות שלי, וגם לא מקסימום היכולת שלי, אבל תכל'ס – נהניתי. כי טקסטים.
עורכת אחת שהיתה שם החליטה לתת לי צ'אנס בעריכה של כתבות. היא גם הדריכה אותי, לימדה אותי, והפכה אותי לעורכת אמיתית. וזה הזמן להודות לה – תודה, אורנה.
מאותו רגע, ערכתי כל מה שלא זז מספיק מהר. כתבות על פוליטיקה, כלכלה, רכילות, סיפורים אישיים קורעי לב, קריירה, טיפים לסידור הבית, הכל. במשך השנים דילגתי בקלילות בין עיתון יומי מגניב ("חדשות") למגזין חודשי של בורגנים ("מוניטין"), משם למקומון טרנדי ("עיתון תל אביב") והלאה, לעיתון נשים יוקרתי ("את") ועוד אחד ("לאשה").
באיזה שהוא שלב הלכתי הביתה, לגדל ילדים, אבל כמו שהמשכתי כל הזמן לקרוא, המשכתי גם לערוך. ערכתי ספרי הדרכה, רומן רומנטי אחד, ספר ריגול ישראלי ועוד כמה. ערכתי ספרי זכרונות. כל ספר כזה הוא עולם שלם. כי כל אחד הוא עולם שלם, וכשהוא חי 80 ומשהו שנה, נוצר סיפור מרתק. היו שם גברים ונשים, עיראקים ופולנים, כאלה שידעו לספר את קורותיהם בצורה קולחת ורהוטה, וכאלה שהיה צריך לחצוב מהם את הסיפור בסבלנות. אבל בסופו של דבר – לכל אחד מהם היה ספר שמספר את הסיפור שלו. הזכרונות שיישארו לנכדים ולנינים.
בין הילדים לעריכה, כתבתי. חברה שהקימה עסק ביקשה את עזרתי בכתיבת פוסטים לדף שלה בפייסבוק. מישהו אחר היה צריך עזרה בניסוח מכתב מקדים להצעות מחיר. ומישהו אחר אחר, ביקש שאכתוב לו את הבלוג העסקי, כי פשוט אין לו זמן וסבלנות לעשות את זה.
כולם היו בני – סיפורי החיים, הבלוגים, המכתבים והרומן הרומנטי – כולם. כי לא רק שאני יודעת לכתוב טוב ולערוך טוב, פשוט, כל טקסט שמגיע אלי, מעניין אותי. ואני מאמינה שזה מורגש.

מיקום

חריש